[sociallocker id="2525"]
למדתי את האומנות של אימוני שמירה מאז 1974. הרבעתי מעל 340 המלטות של כלבי שמירה והפקתי יותר מ 120 סרטוני לימוד, רבים עם אימון כלבים לשמירה.
אימוני שמירה (כשנעשים כראוי) הם אחד מהמשימות הדורשניות והקשות ביותר באימוני כלבים. רוב הכלבים יכולים ללמוד משמעת, גישוש או אג'יליטי, אבל מעטים יכולים להיות מאומנים בשמירה.
אני הרבה שומע אנשים אומרים "הכלב שלי לא מאומן לשמירה אבל אני יודע שאם מישהו יתקוף אותי הוא יגן עלי". ב99% מהמקרים מדובר באשליות. במציאות, רוב הכלבים, כאשר מאוימים, יראו הימנעות ויברחו, ישאירו את הנוהג שלהם לגורלו.
הסיבה לכך שאלה דברים שמובנים בטמפרמנט של הכלב. בפשטות, אימנו נשיכות מבוססים על היכולת של הכלב להתמודד עם לחץ. כלב שמירה טוב מחונך מגיל צעיר לפעול בצורה מתאימה כאשר מאוים. הם חונך שאם מראים הימנעות ובורחים זה לא פותר את הבעיה.
כדי להיות מוצלח באימונים, נוהגים צריכים הבנה מעמיקה ביצרים ובדחפים ששולטים בטמפרנט של הכלב בעבודת שמירה
ואלה הם:
- יצר ציד
- יצר הגנה
- יצר לחימה
- הימנעות
אם המטרה שלך היא ללמוד איך לאלף כלב לעבודת שמירה, העבודה שלך מתחילה בלהבין את היצרים האלה ואיך הם קשורים אחד לשני. אם מאמן לא מבין לגמרי את התפתחות היצרים, עדיף לו כבר לא להתחיל את העבודה מכיוון שהוא לעולם לא הולך להשיג שום דבר באימוני שמירה.
אם אתה חדש בספורט הזה, אתה צריך להקשיב למה שאני עומד להגיד לגבי יצרים ואז או שתצפה בסרטונים שלי או שתלך למאמן מוסמך כדי ללמוד ממנו. כל פעם שאתה צופה בכלב עושה עבודת נשיכה/שמירה אתה צריך לחשוב "איזה יצר דוחף את הכלב הזה ולמה?"
אם אתה יכול לצפות בעוזר מנוסה שעובד אם כלב תחשוב "לאיזה יצר העוזר הכניס את הכלב?", כאשר הוא מחליף יצרים אתה צריך לנסות ולזהות מתי ואיך זה קורה.
בסרטונים שלי אני מגדיר ומציג את היצרים על ידי שאני מראה כלבים שיש להם יצרים חזקים וכאלה שלא. אני רוצה שצופה יזהה כאשר כלב הוא בעל פוטנציאל לעבודה שמירה. כנראה, לא פחות חשוב אני רוצה שיבינו שכאשר כלב לא מכיל בתוכו את היצר הדרוש הוא לא מתאים לעבודת שמירה.
ישר מההתחלה, כולם צריכים להבין שכלבים מקבלים בתורשה יצרים לעבודת שמירה. זה מרכיב גנטי ולא מרכיב של אימונים וגם לא של גזע. במילים אחרות, אם לכלב אין גנטיקה לעבודת שמירה אתה לא הולך לאמן את הכלב הזה להיות אחד. רק מכיוון שכלב הוא רועה גרמני לא אומר שהוא יכול להיות מאומן לעבודת נשיכה.
[divide color="#"]
יצר ציד – שמירה
[divide color="#"]
יצר ציד הוא הקל ביותר כדי להבין אצל כלבים. הוא מזוהה אצל גורים בגיל 6 שבועות. יצר ציד הוא הרצון לרדוף אחרי אובייקט נע, לתפוס אותו ולנענע. גורים מציגים יצר ציד כאשר הם רודפים אחרי כדור או משחקים בנשיכות צעצועים עם הגרב שלך. כלב ציד שמחזירים צעצועים גם מראים יצר ציד.
כאשר אתה רואה כלב רודף אחרי ארנב, חתול או פריסבי אתה צופה ביצר הציד של הכלב בפעולה. בשוצהונד או בעבודת שמירה, כשכלב נושך את השרוול בזמן שהעוזר בורח זה יצר ציד.
כשכלב עובד ביצר ציד הוא לא מרגיש מאוים. יצר ציד הוא יצר נח לכלב להיות בו. כלבים רואים בציד משחק, זה כמו לשחק כדורגל. הם לא מרגישים לחוצים מזה.
תחשוב על לברדור שרודף אחרי כדור – הוא לא מרגיש מאוים תוך כדי שהוא רודף אחרי הכדור. כשכלב נושך תחת יצר ציד הוא לא מרגיש מאוים. תנוחת הגוף של הכלב במהלך ציד היא דרוכה, עם הזנב למעלה או מכשכש (זה כנראה הדבר הקל ביותר למאמנים חדשים לזהות), אין שיער סומר על הגב והכלב לא נוהם או חושף שיניים. הנביחה של יצר ציד היא בטון גבוהה.
במהלך אימוני נשיכה אנחנו משתמשים ביצר ציד ב2 דרכים:
- אנחנו משתמשים ביצר הציד של הכלב כדי ללמד אותו את המכניקה של הנשיכה והלחימה. במילים אחרות, אנחנו עושים עבודה מקדימה כדי ללמד אותוו לזהות את השרוול, כרית נשיכה או צעצוע אחר כ"הטרף". הכלב לומד שכאשר הוא רואה את הבעלים עם הצעצוע נשיכה זה אומר שהוא עומד לשחק ב"נשיכות". במהלך השלב הזה אנחנו מלמדים אותו לנבוח בשביל הנשיכה, אנחנו מלמדים אותו שהוא חייב לתת נשיכה חזקה ולאחוז בחוזקה בצעצוע או שהוא יאבד אותו.
- יותר חשוב, כאשר כלב מתבגר, אנחנו משתמשים בעבודה הזו כדי להרגיע את הכלב ולשחרר ממנו לחץ שנצבר באימונים.
באימונים שלנו הטרף נהיה "אזור בטוח" בשביל הכלב. זה מקום בעבודה שהכלב יכול להרגע ועדיין להמשיך "לעבוד". כאשר אנחנו מלמדים את הכלב להכנס ליצר ציד כשאנחנו רוצים ממנו, הוא לומד להרגע לאחר אימונים מלחיצים במיוחד.
דבר אחד שיש לזכור לגבי יצד ציד, הוא נכחד ברגע שהכלב עייף. במילים אחרות, כלב מותש אין לו שום עניין בעבודה נשיכה.
הדבר הקשה עבור מאמנים חדשים הוא לתפוס את העובדה שכאשר האימונים מתקדמים והכלב צובר נסיון, כל העבודה ביצר ציד תשתנה גם כן.
כאשר אדם לא מיומן רואה כלב מאומן בציד הוא יחשוב שהכלב ממש מנסה להרוג את העוזר, כשלמעשה הכלב סתם משחק משחק קשוח יחד עם העוזר או הנוהג.
לפני שנמשיך הלאה, בוא נקח מבט נוסף על השלבים ביצר הציד. כל כלב שאנחנו רואים יעשה משהו אחר, אבל כולם עובדים ביצר ציד. אם אתה חדש בתחום זה נשמע מסובך אבל אני מקווה שנבהיר את זה אחר כך.
שוצהונד כרגע עובר סדרה של שינויים בחוקים הנוגעים למבחן האומץ – אבל במבחן הישן בזמן שהעוזר בורח מהכלב – והכלב נשלח אחריו הוא עובד תחת יצר ציד.
[divide color="#"]
יצר הגנה – שמירה
[divide color="#"]
כדי שכלב יעשה עבודה משטרתית, עבודת שמירה אישית רצינית, או עבודת שוצהונד, הוא חייב שיהיה לו יצר הגנתי בסיסי.
יצר הגנתי אצל כלב הוא היצר להגן על עצמו מפני איום. כאשר כלב צעיר עובד ביצר הגנתי הוא נמצא במצב לא נוח. הכלב חושב שהוא בעמדה שבה הוא מאוים או מותקף וכתוצאה הוא לחוץ. בשביל האימונים אנחנו צריכים כלב, שלמרות שהוא לא בטוח לגבי המצב שלו, הוא בסופו של דבר יגיב לרמה מסוימת של איום באגרסיביות.
הרצון להגן על עצמו הוא תכונה אישיותית מובנית. אי אפשר לאמן אותה לא משנה כמה קשה תנסה. אם כלב לא בעל יצר הגנתי אין שום מצב שתהפוך אותו לכלב שמירה. דוגמאות לזה הם כמעט כל הלברדורים, האסקי סבירים או כלבים בסגנון הזה. הכלבים האלה פשוט לא נושאים את הגן עבור עבודת שמירה. הכי הרבה שמצופה מכלבים כאלה הוא לנבוח על זרים. אבל כאשר הם מאוימים, הם ילכו למצב הימנעות ויברחו.
למרות שכלב יכול לקבל בירושה את היצר ההגנתי, היצר לא בא לידי ביטוי עד שהכלב מגיע לבגרות מינית. לחלק מהכלבים זה יקח שנה – היצר ההגנתי מתפתח לגמרי עד שהכלב מגיע לבגרות מנטלית – זה יכול גם להגיע בגיל 3 תלוי בקו דם.
התמונה שאנחנו רואים עם כלב לא מאומן ביצר הגנה היא שונה ממה שנראה בעבודה עם יצר ציד. בהתחלה, הגנה מצטיירת כמו תמונה של חוסר בטחון. הנביחה תהיה עמוקה יותר ורצינית יותר. השיער אולי יסמור על הגב, והוא יחשוף הרבה יותר שיניים.
השיער למעלה זה תגובה טבעית כדי לגרום לו להיראות גדול יותר ומאיים יותר. זה תגובה נפוצה אצל בעלי חיים מכל הסוגים. הנביחה ההגנתית מגיעה יותר מהבטן. ברגע שזיהית אותה, תראה הבדל ברור בין נביחה של יצר ציד ליצר הגנה.
בהגנה, כלבים בדרך כלל יציבו את הזנב שלהם בצורה שונה מאשר בציד. הזנה לא יקשקש באותה רמה ויהיה נמוך ויתר מאשר בציד.
נשיכה הגנתית היא גם שונה מנשיכה של ציד. היא נעשה עם החלק הקדמי של הפה. בדרך כלל כלבים ינשכו בפה מלא בציד ורק בחלק הקדמי בהגנה, לכן הנשיכה גם תהיה חלשה יותר.
מאמנים חדשים צריכים לחשוב על הזנב והנשיכה כברומר לטמפרמנט. כאשר הכלב נמצא למעלה ומקשקש, הכלב מרגיש נוח עם מה שקורה. ברגע שמוסיפים לחץ הזנב יקשקש פחות ופחות והנשיכה תהיה חלשה יותר. אם הלחץ ימשיך הכלב מתקרב להימנעות (זו הנקודה שהוא יברח), הזנב יכנס בין הרגליים.
הזמן הבטוח ביותר לשים כלב במצב הגנה הוא לאחרי שהגענו לבגרות מנטלית ולאחר שהוא עבר את היסודות של עבודה ביצר ציד.
היצר ההגנתי יתחיל להראות את עצמו בגיל 4-5 חודשים בצורה של נביחה בסיטואציות שונות. עוזרים מנוסים יתחילו להכיר לכלב את העבודה ההגנתית כאשר הוא מגיע לבגרות מינית. זה בדרך כלל באזור ה11-14 חודשים. מאמנים חדשים שעושים את הטעות של להכיר לכלב את העבודה ההגנתית לפני שהכלב מוכן מנטלית להתמודד עם הלחץ עושים טעות גדולה בקריירת האימון שלהם. לדחוף כלב ליצר הגנתי לפני שהוא מוכן מנטלי להתמודד עם הלחץ היא הדרך המהירה ביותר לסיים לכלב את הקריירה ככלב שמירה.
אם לא למדת משהו עד עכשיו העיקר תלמד את זה: תהיה מאוד מאוד מאוד זהיר עם עבודת הגנה עם כלבים צעירים.
לחלק מהכלבים יש יצר ציד מעולה – אבל חסרים בהגנה. דוגמה מצוינת היא הלברדור השחור שאוהבת לרדוף אחרי כדורים אבל אי אפשר ללמד אותו הגנה.
שלא כמו יצר ציד, היצר ההגנתי לא נכחד כאשר הכלב עייף. דרך אחרת להסתכל על זה היא שלא משנה כמה הכלב עייף הוא ימשיך להגן על עצמו אם הוא מאוים.
כלבי רועה גרמני מקו דם אמריקאי הם בעלי רמה מסוימת של יצר ציד אבל 99.9% מהם חסרים יצר הגנתי. זה מדוע הם לא יכולים לעשות שוצהונד ובטח לא עבודת משטרה.
עבודת עם יצר הגנה דורשת עוזר מנוסה שיודע לקרוא טמפרמנט של כלב ויודע בדיוק כמה ניתן ללחוץ כלב או לאיים עליו לפני שהוא יגיע להימנעות.
[divide color="#"]
יצר לחימה – שמירה
[divide color="#"]
איך שאנחנו מתקדמים באימונים הדמות של העוזר בעיניי הכלב משתנת. בעבודת ציד, בהתחלה, העוזר הוא חבר שמשחק איתנו "נשיכות" או בן אדם שתמיד מנסה לגנוב את הטרף. ואז באימון הגנה הכלב רואה את העוזר כאדם שמכניס לחץ לחיים של הכלב. העוזר עכשיו מאיים עליו וצריך לחשוד בו.
בזמן שהאימוני הגנה נמשכים, רמת הבטחון של הכלב מתגברת (אם גנטית הוא מסוגל). הוא לומד להביס את העוזר בכל סיטואציה. הנסיונות המוצלחים האלה לאט לאט משנים את המבט של העוזר בעיניי הכלב. הוא מתחיל לראות את העוזר כ"פרטנר" ללחימה, כמו מישהו שאפשר לכעוס ולהתשגע עליו ולא מישהו שיש להכניס ללחץ ממנו. כאשר זה מתחיל לקרות אנחנו אומרים שהכלב מתחיל לפתח יצר לחימה.
אנחנו מגדירים יצר לחימה כאינטראקציה בין יצר ציד ליצר הגנה היכן שהכלב לוקח את היוזמה של הציד והעוצמה של ההגנה.
התמונה של כלב שעובד במצב לחימה הוא כלב בוגר עם הרבה מאוד בטחון עצמי בכל סביבה וכל סיטואציה. זה כלב שלא מחפש או מתנהג בצורה חסרת בטחון במהלך העבודת שמירה. רמת העוצמה במהלך עבודת הנשיכה היא גבוהה מאוד – הכלב יראה רצון ללחימה שלא רואים אצל כלבים צעירים ופחות בוגרים.
הדרך היחידה שכלב יכול להרוויח יצר לחימה היא על ידי נסיון ואימונים. הוא לא פשוט מתעורר בוקר אחד בן 3 ויש לו יצר לחימה. כלבים צריכים לעבור תהליך יסודי של התפתחות יצר ציד ואז, בזמן הנכון, הם חייבים להכנס לתכנית צעד אחד צעד של אימוני הגנה. זה חשוב להבין שרק כלבים עם גנטיקה טובה ואימונים מתאימים יפתחו יצר לחימה.
עובדה מעניינת היא שכלבים עם יצר ציד חזק יפתחו את היצר לחימה הטוב ביותר, גם כלבים עם טמפרמנט דומיננטי יפתחו יצר לחימה.
כאשר אתה שומע אנשים מדברים על זה שיצר לחימה הוא הגנתי, הם לא בדיוק צודקים. ההבדל בין 2 היצרים היא בדרך בה הכלב רואה את העוזר ורמת הנוחות שהוא נמצא בה בזמן העבודה.
זכור את ההבדל הזה: כלב עם יצר לחימה רואה את העוזר כ"חבר" ללחימה. כאשר הוא רואה את העוזר הוא מתחיל לכעוס, הוא רואה להלחם בו. מאמנים חדשים הולכים לעבור קשיים בלהבדיל בין כלב שנובח בהגנה לבין כלב שנובח במצב לחימה. אל תדאג, זה טבעי. כל מאמן חדש עובר דרך הסיטואציה הזו. זה לקח לי זמן רב עד שיתבהרו לי הדברים בראש. ככל שאתה צובר נסיון, אתה תזהה ביתר קלות את היצרים האלה.
[divide color="#"]
הימנעות – שמירה
[divide color="#"]
הימנעות היא נפוצה מאוד באימוני משמעת. זה יצר שאנחנו לא רוצים להביא לאימוני שמירה.
כאשר רמת הלחץ נהיות גבוהות מדי עבור העצבים של כלב ספציפי הוא יסתובב ויסוג. כאשר זה קורה, הכלב נמצא בהימנעות. חלק מהאנשים חושבים שהימענות זה יצר, אני מעדיף לחשוב על זה כסוג של הגנה. הגנה בקיצוניות שלה.
ברגע שכלב נכנס להמנעות מוחלטת הוא מיד לומד שזו דרך קלה להתמודד עם לחץ. זה יכול לקחת חודשים להביא כלב לנקודה שהוא היה לפני שהוא נשבר וברח.
כאשר אנחנו מדברים על הימנעות, אנחנו גם צריכים לדבר על הססנות. יש הבדל. להיות הססן זה כאשר כלב לוקח צעד אחורה כדי להעריך מה קורה בדיוק כאשר הוא חש לחוץ. זה קורה בדרך כלל עם כלבים צעירים שמסתגלים לרמות לחץ חדשות. להיות הססן זה לא רע, למעשה זה די טוב. כי כאשר כלב מתגבר על ההסנות שלו ולומד להתנהל בסיטואציה חדשה, הוא חוזר חזק יותר ובטוח יותר.
כלב בהימנעות יכניס את הזנב בין הרגליים, ימשוך את האוזנים אחרוה, השיער יסמור והוא יברח. כלב שהוא לא בטוח הזנב שלו לא יהיה בין הרגליים, הוא אולי ירד קצת אבל הוא לא יכנס פנימה. הוא עלול להיראות קצת מבולבל אבל לא מפוחד. זה הבדל כאן.
מאמנים צריכים לפתח את המיומנות לזהות את ההבדל בין הססנות להימנעות. במהלך שלבים מאוחרים יותר אנחנו בכוונה נכניס כלב לאזור חדש כדי לגרום לו ללמוד איך להלחם את דרכו החוצה.
[divide color="#"]
האם אני יכול לאמן את הכלב שלי לעבודת נשיכה? – שמירה
[divide color="#"]
אני נשאל רבות על ידי מאמנים חדשים אם הם יכולים לאמן שמירה את הכלבים הצעירים שלה. יש לי סיפור קצר שיענה על השאלה.
אם יש לך בן ואתה רוצה ללמוד אותו להלחם – אתה שולח אותו לשעורי קרטה. השעורים האלה כולם עובדים על יצר ציד היכן שהוא לומד את הטכניקה של הלחימה. הוא יכול להתחרות בקרטה ולחטוף מכות ועדיין זה יהיה עבודת יצר ציד – בגלל שזה משחק. משחק רציני – אבל עדיין משחק. אתה יכול לעזור לבן שלך באימונים שלו בנקודה הזו על ידי שתלמד אותו טכניקות בסיסיות של לחימה ולעודד אותו תוך כדי העבודה. אותו דבר עם הכלב שלך – אתה יכול לעזור לו ללמוד את הטכניקה של יצר הציד.
אם הבן שלך יורד "לעיר" בסוף השבוע ונכנס לתוך קטטה עם סכינים היכן שהוא נלחם על חייו, הוא עושה עבודת הגנה. בזמן שעוזר יכול ללמד לאמן את הכלב בעבודת ציד, הוא לעולם לא יכול לשים את הכלב בסיטואציה בו הכלב מרגיש שהבעלים או העוזר מנסים להרוג אותו. בדיוק כמו שלעולם לא תשים את הבן שלך בסיטואציה היכן שהוא מרגיש שאתה מנסה לפגוע או להרוג אותו. אותו דבר לגבי הכלב שלך.
