רדיפה בלתי פוסקת אחרי הזנב, לעיסת כפות רגליים במשך שעות במהלך כל יום: כלבים סובלים מהפרעות אובססיביות קומפלוסביות גם כן. ומחקר חדש מציע הסבר מדוע.
חוקרים הצליחו להתמקד על 5 גנים שקשורים לOCD (הפרעה אובססיבית קומולסיבית) אצל כלבים. אם אותם הגנים ימצאו בעייתים אצל בני אדם גם כן — ויש רמזים שזה כך — קו כזה של מחקר יכול בסופו של דבר לעזור למדענים לפתח פתרונות עבור בני אדם.
"זה מאוד מרגש מכיוון שמחלות פסיכיאטריות נוטות לעבור בתורשה, אבל מציאת גנים הקשורים לכך אצל בני אדם זה מאוד קשה" אומרת אלינור קרלסון, ביולוגיות באוניברסיטת הרווארד.
התרופות שקיימות היום עבור OCD יכולות לעזור רק ל50% מבני האדם וכלבים שמשתמשים בהם, היא מוסיפה, והם יכולים לגרום לתופעות לוואי לא רצויות.
"השאלה היא: האם אנחנו יכולים להעזר בגנטיקה כדי להתמקד בדיוק באזורים במוח שבהם קיימת המחלה? והאם אנחנו יכולים לעצב תרופות שיתמקדו באזורים אלו והם הרבה יותר ספציפיות מהנוכחיות?" היא מוסיפה "כל דבר שאנחנו יכולים להעזר בו כדי להתמקד יותר במה השתבש יכול להיות דחיפה גדולה למציאת פתרון"
במקום שטיפת ידיים בלתי פוסקת, כלבים עם הפרעה אובססיבית קומפולסיבית יכולים ללעוס שמיכות או לרדוף אחרי הזנב של עצמם יותר מהרגיל.
כמה גזעי כלבים מציגים שכיחות גבוהה במיוחד של OCD, כולל דוברמן פינ'צר. ומכיוון שכלבים פשוטים יותר מבני אדם מבחינה גנטית, קרלסון וחבירה פונים לכלבים אלה עבור מחקרם בנוגע למציאת גנים הקשורים ל OCD.
במחקר התמקדו בגזעי כלבים הידועים בתדירות גבוהה של התופעה ביניהם בול טריירים, כלב רועים שטלנדי ורועה גרמני.
הגנים שנמצאו במחקר משחקים תפקיד באותו אופן אצל בני אדם בהקשר של OCD, אומרת קרסלון, מה שמציע שכלבים יכולים להוות מודל עבור פיתוח טיפול לבני אדם.
"המחקר החדש הוא עוד נצחון קטן ועליה בסולם לעבר גילוי התעלומה מאחורי תופעת הOCD"
אבל יש עוד דרך ארוכה עד לשם
