חקלאות לא רק שנתה את החברה אנושית – היא שנתה את הגנום של החבר הוותיק שלנו, הכלב. מחקר חדש חושף שבערך לפני 7000 שנה, חברינו על ארבע אכלו כל כך הרבה חיטה ושעורה שהם "פיתחו" שכפולים מיוחדים של גנים שאחראים על עיכול עמילנים. והתפתחות זו היא מה שעזרה להם להשאר לצדנו.
ההתפחות הגנטית אצל כלבים מקבילה למה שאחרים מצאו אצל בני אדם. אומר פיטר סבולינין, גנטיקאי אבולוציוני במכון החקר המלכותי בשטוקהולם. "יחד עם החקלאות התחלנו לאכול עמילנים, וגם אנחנו וגם הכלבים נאצלנו להתאים לשינוי הזה."
החוקרים מצאו שלכלבים יש מעל ל 30 שכפולים של גן שעוזר לעכל עמילן, לעומת זאב שבדרך כלל יש לו 2. החוקרים רצו לדעת מתי בדיוק השינוי הגנטי קרה.
באותה תקופה בדיוק ראו שינויים אלה בדיוק אצל בני אדם, מה שמציע שיש הקבלות באבולוציה של המטבוליזם, חיסון ותהליכים מוחיים אצל שני המינים.
סקר שנעשה לאחרונה ב2016 שאסף דגימות מכלבים מרחבי העולם – כמו גם תנים, צבועים וזאבים – תומך ממצאים. הוא מצא שלזאבים, צבועים ותנים היו רק 2 שכפולים של הגנים הנ"ל, כמו כן גם להאסקי סיבירי וכלבי דינגו, שניהם חיו עד לא ממזמן עם בני אדם, אשר חיו בעיקר מבשר ודגים.
אם כן, החלקאות הגבירה פי 15 את מספר הגנים האחראיים לעיכול עמילן.
המחקר והסקר נותנים לנו תמונה קוהרנטית על השפעת האדם על חברו הוותיק הכלב.
