שומעים הרבה בימינו על כלבים שמקלים את פוסט טראומה, סוסים שמרפאים ADHD אצל ילדים ודולפינים שמפחיתים דכאון. כל אלה ועוד הם צורות של טיפול בעזרת בעלי חיים ונהיו מקובלים ומוסכמים בציבור הרחב ואצל מקצוענים. בתי חולים בעולם מפעילים תכניות של טיפול בעזרת בעלי חיים ואלפי פסיכולוגים ומטפלים רשמו את עצמם כמטפלים הנעזרים בבעלי חייים בקליניקה שלהם, ועיתונים ובלוגים לא מפסיקים להלל את האיכויות של טיפול בסיוע בעלי חיים.
הרעיון שיצירת קשר עם בעלי חיים יכול לרפא את הנפש והגוף שלנו הוא בהחלט מושך, במיוחד לאלה שאוהבים בעלי חיים. אבל אולי יש חוסר התאמה בין הכיסוי התקשורתי לבין ההוכחות ש-טיפול בסיוע בעלי חיים באמת עובד? כדי לענות על השאלה, עשיתי לאחרונה מחקר ספרותי על היעילות של טיפול בסיוע בעלי חיים. הייתי מופתע ממה שמצאתי.
[divide color="#"]
בהתחלה – החדשות הטובות בנוגע ל-טיפול בסיוע בעלי חיים
[divide color="#"]
אוהדי טיפול בעזרת בעלי חיים יהיו שמחים ללמוד שהרוב המכריע של המחקרים שפורסמו דיווחו בעלי חיים הם אכן מטפלים מצטיינים. לדוגמה, Maggie Ohaire מאוניברסיטת Purdue, עשתה 14 מחקרים קליניים על ההשפעות של טיפול בסיועבעלי חיים על ילדים הנמצאים בספקטרום האוטיסטי יחד, המחקרים האלה בחנו 30 משתנים שונים. התוצאות היו מרשימות. כל המחקרים מצאו ש-טיפול בעזרת בעלי חיים היה אפקטיבי. בהחלט, ילדים על הספקטרום האוטיסטי שעברו טיפול בסיוע בעלי חיים הראו, אם מדברים על מספרים, שיפור "משמעותיים סטטיסטית" בכל ה27 מתוך ה30 משתנים שנבדקו.
מחקרים הראו דפוסים דומים בתוצאות שלהם במחקרים בנושא טיפול בסיוע בעלי חיים. אריקה פרידמן יחד עם Heesok Son בדקה 28 מחקרי טיפול בסיוע בעלי חיים שפורסמו מ1997 עד 2009. המחקרים עירבו מגוון רחב של בעיות כולל, אלצהיימר, סכיזופרניה, בעיות התפתחויות ותסמונת דאון, וכל 28 המחקרים דיווחו שהאינטראקציה עם בעלי חיים סיפקה תוצאות מועילות. לאחרונה, חוקר מוח בשם Lori Marino המנכ"ל של "מרכז קימלה לזכויות בעלי חיים" מצא ש26 מתוך 28 מחקרים בנושא טיפול בסיוע בעלי חיים שנעשו בין 2005-2011 דיווחו על תוצאות חיוביות אצל מטופלים.
[divide color="#"]
עכשיו החדשות הרעות בנוגע ל-טיפול בסיוע בעלי חיים
[divide color="#"]
התוצאות האלה נשמעות מעולה. אבל האם הן טובות מדי בשביל להיות אמיתיות? לצערינו, כשזה מגיעה למחקרים של טיפול בסיוע בעלי חיים, 2 בעיות גדולות עומדות מולנו.
הראשונה היא שרוב המחקרים הקליניים על האפקטיביות של טיפול בסיוע בעלי חיים היו שגויים מבחינה מתודולוגית ואי אפשר לסמוך על המסקנות שלהם. מחקרים בנוגע לטיפול בעזרת סוסים הם דוגמה מצוינת. לאחרונה, במאמר שפורסם ב Journal Of Clinical Pshycology חוקרים מאוניברסיטת Southern Mississippi עשו אנליזה לכל הניסויים הקליניים שנעשו. הם מצאו שב12 מתוך 14 מחקרים גודל המדגם היה קטן מדי כדי לספק תוצאות, ו8 מחקרים היו חסרים בקבוצות בקרה שלא קיבלו טיפול. ברק אחד מהניסויים המטופלים קיבלו מגוון רחב של טיפולים, ואף אחד מהם לא היה קבוצת בקרה שהייתה יכולה לחשוף הטייה תת מודעת של החוקרים. בהתבסס על הבעיות האלה, יצאו המלצות שטיפול בעזרת סוסים יושם בינתיים בהמתנה עד שמחקרים טובים יותר יראו אפקטיביות.
Lori Marino מצא שכמעט כל ה28 מחקרים שנעשו היו פגומים משמעותית. היא אומרת שיש מעט מאוד הוכחות שהשיפורים שנראו במחקרים היו כתוצאה מ-טיפול בסיוע בעלי חיים, בניגוד לנגיד, אינטראקציה עם הבן אדם שליווה את הבעל חיים. ד"ר Anna Chur-Hansen והקולגות שלה מצאו ששיטות מחקר גרועות מסכנות את המיהמנות של המבחנים הקליניים שנעשו על ילדים בבתי חולים. וחוקרים יפנים מצאו שכל המבחנים הקליניים בנוגע ל-טיפול בסיוע בעלי חיים שנעשו עד היום הזה הם שגויים מתודולוגית והם לא עונים לסטנדרטים המינימליים כדי להכנס למטא אנליזה.
[divide color="#"]
בעיות במחקרים של טיפול בסיוע בעלי חיים:
[divide color="#"]
- מחסור בקבוצת ביקורת שלא קיבלה טיפול
- חוסר במספר משתתפים
- אין מדריך כתוב לאופן ביצוע הטיפול (חשוב עבור סטנדרטיזציה ושכפול)
- אין שימוש בצופים מהצד כדי לבחון הטייה תת מודעת מצד החוקרים
- הסתמכות על דיווחים עצמיים מאשר מדידות אובייקטיביות
- מחסור במחקרי follow up לטווח ארוך.
- שמים ספין חיובי על תוצאות שליליות
- Cherry picking (בחירת תוצאות שעבדו בלבד.
[divide color="#"]
בעיה גדולה מספר 2
[divide color="#"]
בעיה גדולה שניה בספרות המחקרית על טיפול בסיוע בעלי חיים היא "הטיית פרסום". זו נטייה של חוקרים לפרסם מחקרים שהיו בהם תוצאות חיובית ולהתעלם מכאלה שלא. כתוצאה מכך, הרבה ממצאים הם מוטים בצורה כבדה לעבר התוצאות החיוביות בלבד. זה לא עניין טריוויאלי. מחקר אחרון על ידי הFood And Drug Administraion מצא ש91% מהמחקרים שפורסמו בנוגע לאפקטיביות של תרופות נוגדות דכאון היו חיוביים. עם זאת, כאשר כוללים את התוצאות שלא פורסמו, מצאו שנוגדי דכאון היו מועילים רק 51% מהזמן.
ההטייה כלפי פרסום תוצאות חיוביות בלבד לא פסחה על טיפול בסיוע בעלי חיים.
[divide color="#"]
ה"הייפ" מול ההוכחות
[divide color="#"]
אלן בק, הדירקטור במרכז הHuman-Animal Bond באוניברסיטת Purdue, הוא חוקר חלוץ אשר עזר לבסס את התחום anthrzoology. ב1984, יחד עם הקולגה שלו, הוא פרסם את הסקירה שלו על מחקרים על טיפול בסיוע בעלי חיים. בסקירה, הוא הזהיר על המצב העצוב של הספרות המחקרית בנושא. הוא טען שחוקרים צריכים להזהר ולהפריד בין תחושת השמחה הרגעית שיש באינטראקציה עם בעל חיים לבין ההשפעות הקליניות לטווח ארוך. והוא דאג במיוחד שיותר מדי חוקרים נלהבים שאלו את השאלה "איך אני יכול להציג ש-טיפול בסיוע בעלי חיים עובד?" במקום לשאול את השאלה המתאימה יותר "האם טיפול בעזרת בעלי חיים עובד?".
לצערינו, למרות ה"הייפ" התקשורתי ו30 שנות מחקרים על כלבנות טיפולית, כלבנות שיקומית, טיפול בעזרת כלבים, דולפינים וסוסים, המצב שלנו הוא אותו דבר. עם זאת, דברים מתחילים להיראות טוב יותר באופק. ב2008, Waltham Center for Pet Nutrition יחד עם Eunice Kennedey Shriver National Institute of Child Health יצאו תכנית אשר תספק מעל 9 מליון דולק עבור מחקרים הקשורים ל-טיפול בסיוע בעלי חיים. כבר המחקרים האלה מתחילים "לשלם" במובנים של שיפור באיכות המחקר.
אבל האמת היא, שמי שמתעסק ב-טיפול בסיוע בעלי חיים בשטח, לא צריך מחקרים.
