[sociallocker id="2525"]
פאנאוסטאיטיס הוא השם הארוך למה שמגדלים קוראים לו בקיצור "פאנו". פאנו היא מחלת גדילה אשר נפוצה יותר אצל גזעים גדולים, עם עצמות גדולות. היא מופיעה אצל כלבים מגיל 5-9 חודשים ובדרך כלל לא מופיעה לאחר שהכלב בגיל 18-20 חודשים. זה יותר הפרעת גדילה מאשר מחלה, אבל זה מכאיב ביותר עבור כלבים.
במושגים חובבניים, הכאב נגרם כתוצאה מלוחיות גדילה שגדלות בקצב שונה אחת מהשניה. כשכלב מסיים לגדול אין יותר גדילה של לוחיות הגדילה ולכן אין יותר כאב.
במהלך השנים מצאתי שזה הרבה יותר נפוץ אצל כלבים שגדלים מהר והם בעלי משקל יתר. כלב לא חייב להיות "שמן" כדי להחשב בעל משקל יתר. כרגע יש לי מלינואה בן 5 חודשים, "בארט", שהגיע אלי צולע במהלך אימון. הרגע שהוא התחיל לצלוע קרה בדיוק מול העיניים שלי. הוא היה בסה"כ כמה ק"ג מעל המשקל הרצוי אבל הוא כלב מאוד גדול עבור הגיל שלו.
פאנו יכול להופיע ברגל אחת ולהעלם רק כדי להופיע ברגל השניה לאחר מכן. בנקודה אחת "בארט" חטף את זה ב3 רגלים בו זמנית. הרגתי רע עבור החמוד הקטן.
זה היה המקרה הראשון של פאנו שאי פעם היה לי מאז שהתחלנו להאכיל בדיאטה טבעית בלבד לפני שנים. בהתחלה חשבתי שדיאטה טבעית פתרה את הבעיה – טעיתי. אבא של בארט הוא זכר מלינואה ששוקל 38.5 ק"ג – הרבה בשביל הגזע. בגיל 5 חודשים, בארט היה גדול כמו הנקבה בת ה5 שנים שלנו וכמעט בגובה של הזכר בן ה3 שנים. הוא לא היה שמן – אבל לא הייתה לו שכבת שומן נכבדה.
כלבים שיש להם פאנו צריכים להיות מאוד רזים. המשקל הנכון עבור כלב הוא לא מספר אלא יותר נראות. צריך לראות את הצלעות של הכלב, כמה צלעות בלבד זה גם לא רע. העצות שלי כשרואים סימנים ראשונים לפאנו היא לחתוך את הכמות של האוכל של הכלב ב1/3 או 1/2. משקל גור יכול להשתנות כל כך מהר שהוא צריך הסתכלות יום יומית.
[/sociallocker]
