טיפול התנהגותי יעיל בדיסטוניה פוקאלית אצל מוזיקאים משנה ארגון אזורי חישת המגע (סומטוסנסורי) בקליפת המוח
הגישות החדשות לשיקום מערכות עצבים קובעות שטיפול התנהגותי בהפרעות תנועה יכול לשטות את הארגון התפקודי של רשתות עצבים במרכז תחושת המגע. בהנחה שהתארגנות תלוית-שימוש ברשתות אלו תורמת לחריגות יסודיות הנצפות בדיסטוניה פוקאלית, טיפלנו ב-10 מוזיקאים עם חריגה כזו ומדדנו את השינויים הסומטוסנסוריים שהתרחשו במקביל באמצעות שימוש בצילומי רנטגן של כול הראש. גילינו כי טיפול מועיל באמצעות שיטות כיוונון חושי-מוטורי מוליך לשינויים באירגון התפקודי של קליפת המוח הסומטוסנסורית.
לפני הטיפול, היחסים הסומטוסנסוריים בין האצבעות הבודדות ביד הפגועה היו שונים מאלו שביד הבריאה, אולם בעקבות הטיפול, ייצוג האצבעות בצד ההפוך לצד הדיסטוני נעשה דומה יותר לאלו שבצד הפגוע פחות. בנוסף לכך, ייצוגי אצבעות סומטוסנסוריים מסודרים יותר על-פי העקרונות ההומונקולריים (של קליפת החומ) אחרי הטיפול. בנוסף לכך, השינויים הפיזיולוגיים שנצפו התאימו לנתונים ההתנהגותיים. תוצאות אלו מאשרות כי ניתן להפוך את כיוון השינויים הפלסטיים (גמישות) שנוצרים עקב בעיית-תפקוד נוירולוגית באמצעות תיקון המבוסס על אילוף (אימון) אינטנסיבי תלוי-הקשר.
תגליות חדשות בדבר תגובת מערכת העצבים המרכזית (CNS) לפציעה ותובנות חדשות הנוגעות לאופן שבו חולים משקמים יכולות התנהגויות פגועות באמצעות אימון יצרו השקפה חשדה על שיקום עצבי. טיפולים חדשים נוצרו על בסיס תופעות כגון אירגון מחדש של תפקודי קליפת המוח בעקבות פגיעה ותיקון CNS והן מאפשרים שיפור ממשי בשימוש באצבעות ותיפקוד לשוני באמצעות טיפולים התנהגותיים. על בסיס אלו ותצפיות נוספות, פיתחנו שיטה בשם "כיוונון מחדש חושי-מוטורי" (SMR) ובה הצלחנו בטיפול בידיים פגועות עצבית (דיסטוניה) – תופעה שבה אצבעות מתעקמות ומאבדות את חוש המגע. תופעה זו, שמופיעה בעיקר אצל מוזיקאים שמשתמשים שוב ושוב באצבעותיהם באותן תנועות, גורמת להם מגבלות תנועה חמורות שעלולה לגרום להם לוותר על עיסוקם.
במחקר שנערך באוניברסיטת קונסטנץ שבגרמניה על מוזיקאים שסבלו מעיוות באצבעותיהם אך ללא כאבים נבדק אם שינוי בתפקוד האצבעות גורם לארגון מחדש של ייצוגם בקליפת המוח.
במהלך המחקר, קובעו אצבעות פעילות בגשיש (כפיסי עץ ישרים) כדי להגביל תנועתם כדי שהאצבעות הפגועות ייאלצו לפעול. המטופלים התבקשו לבצע רצף של תנועות בקבוצות של שתיים או שלוש אצבעות במשך 10 דקות, בסדר עולה ויורד. הקרינה האלקטרומגנטית של האצבעות נמדדה יום לפני ויום אחרי סדרת הטיפולים כדי לברר תקשורת עצבית.
בעקבות הטיפול ב-SMR הנבדקים דיווחו על שיפור אובייקטיבי בתפקוד האצבעות במקביל לשינויים שנרשמו בהתארגנות קליפת המוח. מבדקים קודמים שנערכו עסקו באנשים שהמיומנות שלהם באצבעות, שנפגעה, פותחה לאורך זמן (קוראי ברייל או כנרים). בניסוי הזה, נמצאה התארגנות בקליפת המוח לאחר תרגול אינטנסיבי אך קצר-מועד.
